מאת עוזי אסנר

אבא ניגן מדי ערב באולם חתונות בחיפה. אני התגאיתי כל כך, הייתי לוקח את המלודיקה ועומד בתחנת האוטובוס, כאילו גם אני יוצא להופעה. בימי החופשה הייתי מצטרף ובולע בשקיקה כל צליל. כך, עד שחיים נולד. די מהר זיהית בו גאונות מוזיקאלית. כל מה שידעתי העברתי אליו ויותר, לא רק מוזיקה. איך שידע לעמוד קצת על דעתו שיתפתי אותו בכל דבר. היה לי אז מנטור בשם דדי שלזינגר מוזיקאי ענק, ואני הפכתי להיות המנטור של חיים. כן, זנחתי את אבא . הוא נראה לי, פתאום, פחות רלוונטי. המשכתי להחליפו באולם החתונות, אבל ניסיתי להביא את עצמי החדש. חיים התפתח ושיתף פעולה עם ארי באילטורים בבית. אני גנבתי אותו אליי כשכבר יצאתי תל אביבה ואל הלהקה הצבאים. כן, הוא בן 5 ואני בן 18. הזוי …

השנים חלפו. חיים למד אצל רות אפל וניגן מדהים. חיקה את כל מה שטוב והמציא את עצמו ואת סגנונו. עבדתי הרבה, עם כולם. וכשחיים היה בן 13 החלטתי שהוא כשיר. והוא היה, ועוד איך. בהתחלה הרימו גבה עד ששמעו אותו. במהרה הנער הפך להיות מלווה מבוקש ומוזיקאי מן המניין. והיינו יחד, כל הזמן. על במה, על מסך ,באולפן. זאת הייתה תקופה נהדרת !

חיים התפתח מוזיקאלית במהירות מדהימה, הן בהבנה והן ביכולות. מצאנו שפה משותפת, למרות פער הגילאים. כך גדלנו, חברים אחים, כשאני בצד המלמד והמעודד. וגם בשלב מאוחר יותר, השתמשתי בכישרון של חיים, כדי להקל על עצמי ולהיות בחברתו .

שנים רבות מאוחר יותר, נחשפתי לעשייה העצמאית שלו הן כנער והן בצבא, שם כבר כיכב . אגב, סללתי לו דרך מהירה ומקוצרת ללהקות והוא אף לא נבחן. הוא פשוט היה ליגה מעל כולם ואני אזרח עובד צבא עם השפעה רבה…

אדלג כאן על שנים מעורפלות בהן יכולנו להתחרות ואכן עשינו זאת, כי לא באופן גלוי, וזה יצר משבר אישי הדדי ולא פשוט, אך מתוך זה צמחה שותפות מוזיקאלית . בתחילה בזהירות, כי לכל אחד הייתה אג'נדה אמנותית, אך בהמשך נוצרה הבנה וכל אחד ויתר על האגו לטובת המותג "האחים אסנר" .

לא קל, ממש לא .. היצריות מבעבעת לאורך כל הדרך. הוויתור הוא יומיומי. אך הכול מלובן על המקום ורב המשותף על המפריד. אנחנו אחי אמת. עם עליות, מורדות , והמון המון המון אהבה ודאגה אמיתית. ומצד שני – יצירתיות פראית ומתעמתת.

הכול עומד במבחן התוצאה ואין אף אחד שיכול להיכנס בינינו. אנחנו שלושה אחים אוהבים וצמד אחים מטורף .